באחד מהמושבים פעלה צרכניה. כזו כמו ברוב המושבים בארץ. המבנה שייך לאגודה השיתופית וזו השכירה אותו לאדם שהפעיל את הצרכניה במשך שנים רבות. חוזה השכירות התחדש כמעט אוטומטית מידי שנה. והנה, באפריל בשנה שעברה, פנה בעל הצרכניה, אדם מבוגר וחביב, למזכיר הישוב ואמר לו שהחליט לצאת לפנסיה. "די, אין לי כוח יותר לעבוד מבוקר עד לילה אני רוצה להקדיש זמן לאשתי, לילדים ולנכדים… אנחנו באפריל, החוזה נגמר בסוף דצמבר ולכן יש למושב מספיק זמן למצוא אדם אחר שירצה להפעיל את הצרכניה."
מי שגדל במושב יודע שצרכניה היא חלק מההווי המקומי. לא רק לחם וחלב שאפשר לקנות מבלי לנסוע לעיר הקרובה, הצרכנייה היא מרכז חברתי, מקום התכנסות ה"פרלמנט", "מרכז המידע" הלא רשמי של המושב. מקום בו יודעים מי מגיע למושב ומי עוזב אותו, מי הרוויח טוב השנה ובאילו יבולים, מי מתחתן ומי מתגרש, איזו משפחה תתרחב בקרוב ומי חלילה חולה. בקיצור המושב לא יכול לוותר על המוסד שנקרא צרכניה וצריך למצוא מישהו שירצה להפעיל צרכניה ולהמשיך את המסורת.
המושב פירסם והפיץ את המידע על כך שהצרכנייה עומדת להשכרה החל מינואר בשנה הבאה. אלא מה ? אין קופצים על המציאה.. צורך חברתי לחוד ועסקים לחוד.. לפני שנתיים פתחו מרכז מסחרי גדול במרחק של עשר דקות נסיעה מהמושב. במרכז המסחרי ישנן חנויות מותגים רבות וגם סופר מרקט, מרכול בעברית, גדול, יפה, וממוזג המציע מגוון מוצרים רב במחירים שצרכניה תתקשה לעמוד בהם.
הקיץ עבר, סוף השנה מתקרב ואין הצעה ראויה על השולחן. המזכירות חושבת אולי לוותר , אבל שיחות המרפסת והתעבורה ברשת מצביעות בבירור על הרצון של התושבים בקיום צרכניה בישוב.
יום אחד הופיע בחור צעיר בשנות השלושים לחייו, בן המושב שחזר לחיות במקום בו גדל, והניח על שולחן המזכירות, הצעה לשכירת המבנה והפעלת צרכניה. תחילה היו גיחוכים. ההצעה לא התקרבה אפילו למה שהמזכירות חשבה כהצעה ראויה ,שלא נדבר על כך שהיא אינה דומה לתנאי החוזה שהתקיימו במשך שנים מול מפעיל הצרכניה הנוכחי.
מאחר ולא היו הצעות אחרות, הובאה ההצעה לישיבת המזכירות. בישיבה נשמעו קולות רמים שלא נאמר התבטאויות חריפות על ההצעה. מציע ההצעה ואפילו בני משפחתו הוזכרו באותה ישיבה ולא בדיוק "כיקירי המושב". אפשר לומר שחברי המזכירות נעלבו מההצעה. נוצרה תחושה שהבחור מנצל הזדמנות לעשוק את המושב בו גדל.
באין הצעה אחרת, הוזמן הבחור לישיבת מזכירות כדי לשמוע ביתר פירוט את הצעתו ולנסות לנהל עימו תחילתו של משא ומתן. אחד מחברי המזכירות סיפר על אותה ישיבה : "חוץ מהרמת ידיים היה בה הכל". צעקות, קללות, היו כאלו שסיפרו לבחור את שעשה סבו עוד לפני שהוא עצמו נולד וקשרו את חוסר ההגינות בהצעתו לחינוך שקיבל בביתו. דבר לא עזר. הבחור עמד על שלו תוך שהוא מסביר לחברי המזכירות שהמרכז המסחרי שנפתח בסמוך למושב הופך את פתיחת הצרכניה להימור מסוכן עבור כל אחד שישקיע ולו שקל אחד בצרכניה. "אתם רוצים צרכניה במושב? תירמו את חלקכם. ותרו על הצרכניה כנכס מניב לאגודה וחילקו עימי את ההוצאות השותפות."
הישיבה התפזרה אבל המושב כמרקחה. חלק מאנשי המושב כועסים על הבחור הצעיר וטוענים כי הוא מנצל ניצול ציני את המצב ואת הרצון של המושבניקים לשמר את אחד ממוסדות המושב וזאת כדי לגרוף רווחים נאים שמקורם בסופו של דבר בכספם הם. חלק אחר מאנשי המושב מביט בעין מפוקחת ואומר בעצב… "הזמנים השתנו. אם חשוב לנו שתהיה צרכניה במושב אנחנו צריכים להגיע עימו להסכמה".
שלושה ימים לאחר אותה ישיבה מתקשר אלי חבר ותיק עוד מימי בית הספר התיכון. חבר שהוא אחד מחברי המזכירות והוא זה שמספר לי את הסיפור שסיפרתי עד כאן .
לאחר הסיפור הוא שואל אותי: "תגיד לי, אתם המגשרים נכנסים לעניינים רק כשיש תביעה בבית משפט או שאפשר להשתמש במקצועיות שלכם גם כשאנשים רוצים לסגור עיסקה אבל לא מצליחים?"
ידידי ,עניתי לו, אם היו מגיעים לגישור בכל מצב של סכסוך או חוסר הסכמה לפני שמגיעים לבית משפט, בתי המשפט היו חסרי עבודה והעולם היה נראה קצת יותר טוב אבל אצלנו המשפט "אני אתבע אותך" הוא משפט שכולם שולפים אותו עוד לפני שמנסים לראות באמת על מה המחלוקת.
לענייננו, נשמח לסייע לכם לפתור את המחלוקת העיסקית. תוך יומיים נפגשנו עם חברי המזכירות. ביקשנו מהם שימנו צוות של שניים או שלושה אנשים לניהול המו"מ ואם אפשר ,אשמח אם ידידי הטוב לא יהיה בין חברי הצוות על מנת שלא תהיה מראית עין של חוסר אובייקטיביות מצידי. ביקשנו רשות לשוחח עם מציע ההצעה ואכן כך היה. תוך שבוע נפגשנו לפגישה משותפת.
היה רצון של שני הצדדים שהצרכנייה תפעל. הייתה הבנה שהאזור השתנה עם פתיחת מרכז הקניות ולכן הסביבה העסקית שונה מזו שהייתה בעבר. הייתה הבנה שחברי המזכירות הינם נציגי ציבור וכל הסכם שיושג, צריך להיות כזה שיתקבל בהבנה בקרב החברים ולא ייצור תרעומת על חברי המזכירות. באותה פגישה נוצרה הבנה שאת הסיכונים צריך לחלוק בין המושב למפעיל והדבר הובא לידי ביטוי בטיוטת ההסכם שהוכנה עוד באותו ערב.
מכיוון שהצדדים חשו שהושגו הבנות הם הביעו את רצונם לחתום על ההסכם מיד. ציידנו אותם בנוסח ההסכמות שהושגו, המלצנו להם לשמוע את חוות הדעת של עורכי הדין שלהם על ההסכמות לפני החתימה וכך היה. לאחר שבוע נוסף נפגשנו, כתבנו הסכם שהיווה בסיס להסכם השכירות בין המושב למפעיל הצרכניה.
הצרכניה נסגרה לשבוע אחד בלבד ,שבוע בו נצבעה והוחלף בה חלק מהציוד. היא נפתחה מעוצבת מחדש, מזכירה משהו את ימיה של צרכניה בראשית חיי המושב.
תהליך גישור יכול לתת מענה למשא ומתן בכלל ומשא ומתן עסקי בפרט . למעשה בכל מקום בו אנשים אינם מצליחים להגיע להסכמה ביניהם, רצוי להסתייע במגשר שזו מיומנותו ובמידה מסוימת אומנותו.
בכל משא ומתן יש אינטרסים מנוגדים החוכמה היא להפוך את הצדדים ממצב בו הם מתמודדים זה מול זה למצב בו הם מתמודדים יחד מול המחלוקת.
