הטלפון צילצל, על הקו היה מנהל קהילה מקיבוץ בדרום.
"יש לנו סיפור כאן עם חבר אחד
ואנחנו לא בטוחים שהוא מתאים לגישור
אבל לא היינו רוצים למצות את ההליך איתו בבית המשפט.
זה ייקח זמן ויהיה לזה מחיר חברתי קשה בקיבוץ".
ד"ר מ. (נקרא לו לצורך העניין מוישה) הוא מומחה לגידול "כוכבנים" (שם בדוי, לא ממש חשוב כרגע סוג הגידול).
מוישה חבר קיבוץ 50 שנה. למעשה היה בין הנחלאים שהיו כאן בתקופת הגרעין, השתחרר מצה"ל וחזר לקיבוץ ומאז הוא חבר קיבוץ.
הוא נחשב כאחד המומחים בעולם בתחום ופעמים רבות טס לכל מיני מקומות אקזוטיים בעולם לייעץ להם בנושא.
הקיבוץ איפשר לו ללמוד בפקולטה לחקלאות (תקופה שבה זה עוד לא היה מובן מאליו), ולפני 15 שנים סיים דוקטורט.
"מטבע הדברים עם התפתחות ענף ה"כוכבנים", באזור בכלל ובקיבוץ בפרט, חשבנו שהנה ההשקעה שלנו במוישה מחזירה את עצמה
ועכשיו הוא יתרום מהידע שלו לפיתוח הענף ויצירת יתרון יחסי מול המתחרים. אולי נצליח להקדים את הבשלת הפרי ולצאת קצת לפני כולם לשוק העולמי וכך לקבל מחירים טובים יותר", כך חשבו בקיבוץ.
ואכן, מוישה גוייס לטובת העניין,
הוקמה עבורו מעבדה בקיבוץ בהשקעה של מיליון וחצי ₪ והוא התחיל לעבוד.
"כוכבנים" הם לא גידולי שדה, לוקח זמן לראות תוצרת.
"ב – 2008 נטענו ורק ב – 2013 התחלנו לראות פרי בכמות מסחרית,
אבל זה "לא היה זה" עדיין.
עברה עוד שנה,
ועוד שנה,
ולא רק שלא הצלחנו לייצר יתרון יחסי על פני המגדלים האחרים, אלא שהתוצרת לדונם הייתה קטנה ב 40% מהממוצע של המגדלים האחרים".
אחרי 3 שנים מאכזבות הוחלט להפסיק את פעילותו של מוישה.
מוישה החליט שזה לא יכול לעבור בשקט.
לא יתכן שבכל העולם הוא מוכר כמומחה, ורק כאן בקיבוץ, בבית שלו, יגידו לו שהוא לא מספיק טוב ויפטרו אותו.
מוישה הגיש תביעה בבית המשפט נגד הקיבוץ.
הוא תבע פיצויים על עבודה של 8 שנים שכללו
אובדן הכנסה כמומחה בינלאומי – 2 מיליון ₪
זכויות יוצרים על כמה פיתוחים בתחום ההזנה של העצים (שאם נודה על האמת, אולי יש להם איזשהו ערך מסחרי) – 5 מיליון ₪
פגיעה בשמו הטוב – 3 מיליון ₪
סה"כ תבע מוישה 10 מיליון ₪ מהקיבוץ.
"ברור היה שהענות לתביעות שלו תתפרש בקיבוץ ככניעה לדרישותיו וזה לא יעבור בשקט "בשבילי הקיבוץ",
מצד שני לא היינו רוצים ללכת איתו לבית המשפט כי זה יקרע את הקיבוץ ואולי גם יגרום נזק כספי משמעותי.
יש כאלו בקיבוץ שחשבו שמוישה הוא נכס לקיבוץ ויש לו זכויות רבות, גם אם הגזים קצת בדרישות שלו.
מה גם שמאבק מתוקשר עם מוישה לא מוסיף למוניטין של הקיבוץ כקהילה וכגוף עסקי שנלחם בחבריו ועובדיו".
בסיום השיחה הבנו יש כאן קריאה לעזרה ובעיקר הרבה רצון לפתור את הבעיה.
כאן נכנסנו לתמונה,
ביקשנו לשוחח עם מוישה וקיבלנו את אישורו של מנהל הקהילה.
החלטנו שאנחנו צריכים להיפגש פנים מול פנים, אז ארזנו את עצמנו ויצאנו לדרך (תרתי משמע).
פגשנו את מוישה על קפה ואבטיח במרפסת ביתו הצופה אל אחד מערוצי הנחלים היפים בדרום הארץ.
מוישה סיפר את סיפורו האישי המשתלב בסיפורו של הקיבוץ,
עוד מהיותו גרעין נח"ל בלב המדבר בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת.
איך הסתקרן מהיכולת להקים חקלאות במדבר,
איך נשלח על ידי הקיבוץ ללמוד בפקולטה לחקלאות
ועד מסעותיו ברחבי העולם בחיפוש זנים חדשים, השבחת הזנים הקיימים וסיוע לקהילות נידחות בנטיעת מטעי "כוכבנים".
הוא סיפר בעיניים בורקות איך רצה כל השנים לתרום מהידע שלו לפיתוח החקלאי בקיבוץ אבל קיבל כתף קרה.
עד שב-2008 קיבל הצעה רשמית להקים מעבדת מחקר בקיבוץ.
הוא סיפר שהתנגד לכך שה"כוכבנים" שיהיו חלק מהמחקר יהיו גם חלק משמעותי מהתוצרת של הקיבוץ, כי לא רצה לסכן את ההכנסה מה"כוכבנים" ולקשור אותה לתוצאות המחקר.
ואכן חששותיו התממשו…
היו בקיבוץ כאלו שרצו להמר על כל הקופה וכשהתנובה ירדה, האשימו אותו בכישלון.
היו תוצאות נפלאות אחרות למחקר, כמו טיוב איכות הפרי ועמידותו ועל כך אפילו רשם הקיבוץ פטנט, אך כשביקש בעלות יחד עם הקיבוץ על הפטנט הציגו אותו כמי שרודף בצע והשמיצו אותו.
"לא מזמן שודרה כתבה באחד מערוצי הטלויזיה על "כוכבנים" באזור.
כמומחה עולמי ביקשו ממני להתראיין.
לא דיברתי על המאבק סביב נושא הפטנטים, אלא על הפיתוח עצמו.
הכתבה הפכה להיות שיחת היום בקיבוץ.
ולא לטובה…
הייתם צריכים לראות את התגובות הנזעמות שנכתבו בכל מיני קבוצות ווטסאפ ופייסבוק של הקיבוץ.
צריך לזכור שהקיבוץ מופרט ומה שקשור לעבודה ופרנסה הוא באחריות החבר. נכון שהיסודות להשכלה שלי היו במימון הקיבוץ, אבל הרווחתי ביושר את המומחיות שלי והקיבוץ נהנה ממנה.
אני אוהב את המקום בו אני חי כל כך הרבה שנים, אבל אני רוצה את חלקי ברווח.
עברתי את גיל 70 ואני רוצה לדאוג גם לילדיי ונכדיי".
אחרי הפגישה הזו כבר היה ברור לנו שאנחנו יכולים לסייע, ומוטב שיהיה זה בהקדם האפשרי.
נסענו שוב דרומה,
קיימנו שתי פגישות עם מנהל הקהילה ועם מוישה.
בתום הפגישה הראשונה הבנו מה חשוב לכל אחד מהצדדים.
בפתח הפגישה השניה הצגנו להם מה הבנו שחשוב למוישה ומה חשוב לקיבוץ.
דנו במספר חלופות לפתרון שעלו בפגישה.
חזרנו צפונה,
ניסחנו טיוטת הסכם ושלחנו להם להתייחסות.
מזכירות הישוב דנה בטיוטה ומוישה התייעץ עם המשפחה ועם חבר שהוא עורך דין .
עוד כמה תיקונים קלים בטיוטה, שיחת זום קצרה על מנת לסכם את הפרטים הטכניים הנוגעים למימוש ההסכם, ושלחנו להם לחתימה.
מוישה ומזכירות הקיבוץ חשו תחושת הקלה עצומה ואף ביקשו שנגיע לקיבוץ למעמד החתימה עם חברי המזכירות.
הרגשנו שאנחנו מוזמנים לחתונה, גם מצד החתן וגם מצד הכלה.
אז נסענו שוב דרומה.
כל קילומטר של נסיעה היה שווה על מנת לשמוע את שדיברו במעמד החתימה.
מנהל הקהילה חתם כנציג הקיבוץ ומוישה חתם מהצד השני.
חתמנו כמגשרים והרמנו כוסית יין.
אם יש רגעים שאנחנו אומרים לעצמנו "בחרנו במקצוע הנכון",
אלו בדיוק הרגעים האלו.
